Daf 14b
אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בְּמוּקְצֶה מֵחֲמַת מִיאוּס מוּקְצֶה מֵחֲמַת אִיסּוּר מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ אִין דִּתְנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר
Rachi (non traduit)
אימר דשמעת ליה כו'. דמידי דמאיס מקצה איניש מדעתיה לגמרי:
Tossefoth (non traduit)
אימר דשמעת ליה לרבי יהודה במוקצה מחמת מיאוס כו'. דיחויא בעלמא הוא דמוקצה מחמת איסור יותר חמור ממוקצה מחמת מיאוס דהא לקמן אמר עד כאן לא שרי רבי מאיר אלא במבשל אבל שוחט דאינו ראוי לכוס לא ובהדיא שמעינן ליה לרבי מאיר בפרק כירה (שבת דף מד.) דלית ליה מוקצה מחמת מיאוס דקאמר כל הנרות מטלטלין אפילו נר ישן חוץ מנר שהדליקו בה באותה שבת ומוקי מתני' כרבי יהודה דמבשל משום דלא מיתוקמא מתניתין משום מוקצה מחמת איסור דמשמע ליה שבת דומיא דיום הכפורים אפילו היה לו חולה והבריא כמו שאפרש בסמוך:
אֶלָּא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי רַבִּי יְהוּדָה דְּנֵרוֹת הִיא דְּתַנְיָא מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ אֲבָל לֹא יָשָׁן דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה
Rachi (non traduit)
אבל לא ישן. דמוקצה הוא מחמת מיאוס שהדעת קצה בו. והך בהמה נמי כשקדש היום היא מוקצה מחמת אבר מן החי שלא נשחטה:

נר חדש. שלא הדליקו בו מעולם. נר של חרס וכשהוא חדש חזי למרמי ביה פירי:

מִידֵּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא לְרַב הָאָמַר רַב חָלוּק הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אֲפִילּוּ בְּסַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים
Rachi (non traduit)
חלוק היה. ומתיר והכא נמי אמאי אסורה ליומא:
מידי הוא טעמא אלא לרב. האי שנויא אליבא דרב משנינן לה דאיהו אמר לרבי יהודה אסורה באכילה ליומא:
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּכְבָר בָּא חָכָם
Rachi (non traduit)
ואמר רבי יוחנן וכבר בא חכם. מתניתין בהכי עסקינן שכבר בא חכם קודם קנין העירוב אבל זה לא ידע להיכן בא ואין כאן צריך ברירה שכך מתנה לצד שהחכם בא יהא עירובי קונה ואין הדבר תלוי אלא גלויי מילתא כשיגידו למחר שבמזרח בא נמצא שקנה עירוב המזרחי:
אַלְמָא כֵּיוָן דְּלִסְחִיטָה קָיְימִי יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּלִשְׁחִיטָה קָיְימָא יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ
Rachi (non traduit)
ה''נ כיון דלשחיטה קיימא יהיב דעתיה. דאי משחטה אכיל לה וכיון דדעתיה בהכי גזרינן בה נמי אי שרית ליה באכילה אתי לכתחלה למישחט:
יהיב דעתיה. עלייהו למשקין וכי הוו משקין הוה ליה נתקיימה מחשבתו וגזרה שמא יסחוט ופלוגתייהו בתותים ורימונים:
כיון דלהכי קיימי. סתם ענבים:
לָאו אִתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מוֹדֶה הָיָה רַבִּי יְהוּדָה לַחֲכָמִים בְּסַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים
Rachi (non traduit)
מודה רבי יהודה בסלי זיתים וענבים. שאפילו הצניען לאכילה הואיל ורוב בני אדם סוחטין אותם האי נמי ממליך עלייהו ואי שרית למשקין שזבו מהן אתי למיסחט:
Tossefoth (non traduit)
מודה רבי יהודה בסלי זתים וענבים. תימה בלאו הכי אמאי לא מדמה למשקים דגזרינן שמא יסחוט ה''נ גבי בהמה לגזור שמא ישחוט ועוד אמאי נסבין חבריא למימר דרבי יהודה היא כ''ש דאתיא כרבנן דגזרי שמא יסחוט אפי' בשאר פירות ועוד דהיכי מדמה שמא יסחוט לשמא ישחוט שקל הרבה לסחוט מלשחוט וי''ל דודאי לא דמי ולהכי לא מדמה לה למשקין אבל מדמה שמא ישחוט דבהמה העומדת לשחיטה לשמא יסחוט דפירות העומדות לאכילה אבל כרבנן לא אתיא דלא אשכחן דגזרינן שמא יסחוט אלא בעומדים למשקין והא דאסרי לכולהו משום דגזרינן עומדין לאכילה אטו עומדין למשקין אבל לרבי יהודה דשרי בשאר פירות העומדין לאכילה ואסר בזיתים וענבים ואף על גב דעומדים לאכילה משום דמימלך וסחיט וה''ה בבהמה דגזרינן:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם לָאוֹכָלִין הַיּוֹצֵא מֵהֶן מוּתָּר וְאִם לְמַשְׁקִין הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר
Rachi (non traduit)
ואם למשקין. הואיל ונתקיימה מחשבתו אי שרית להו כשזבו איכא למיגזר בהו שמא יסחוט דהא להכי קיימי. שמע מינה מיהא דמשום נולד לא אסר להו רבי יהודה:

אם לאוכלין היוצא מהם מותר. אם היו עומדין לאכילה ולא לסחוט היוצא מהם מותר דכיון דלא ניחא ליה ליכא למיגזר אי שרית להו בשתייה היום אתי לסחוט דהא לאו להכי קיימי:
וְשָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר אוּכְלָא דְּאִיפְּרַת שַׁפִּיר דָּמֵי דִּתְנַן אֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּירוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן אֲסוּרִין
Rachi (non traduit)
אסורין. וטעמא דמשקין שזבו אסורין מפרשינן בשמעתא קמייתא דביצה (דף ג.) גזירה שמא יסחוט:
סחיטה אב מלאכה היא:
ש''ד. דלאו נולד חשבינן ליה:
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מִי דָּמֵי הָתָם מֵעִיקָּרָא כְּלִי וְהַשְׁתָּא שֶׁבֶר כְּלִי וְהָוֵה לֵיהּ נוֹלָד וְאָסוּר הָכָא מֵעִיקָּרָא אוּכְלָא וּלְבַסּוֹף אוֹכֶל אוּכְלָא דְּאִיפְּרַת הוּא
Rachi (non traduit)
דאיפרת. נשבר ונפרש וחבירו [בפרק בהמה המקשה] (לקמן חולין דף עג.) חבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמו:
הכא מעיקרא אוכלא. דע''כ בהמה בחייה לאכילה עומדת כדאוקמינן לעיל דאי לגדל בהמה לרבי יהודה היכי שחטינן בי''ט:
מֵעֵין מְלַאכְתָּן אִין מֵעֵין מְלָאכָה אַחֶרֶת לָא אַלְמָא כֵּיוָן דְּלָא אִיתְּכַן מֵאֶתְמוֹל לְהָךְ מְלָאכָה אֲסִירִי הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּלָא אִיתְּכַן מֵאֶתְמוֹל אֲסוּרָה
Rachi (non traduit)
הכא נמי כיון דלא איתכן מאתמול. לאכילה:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן שִׁבְרֵי עֲרֵיבָה לָצוּק לְתוֹכָן מִקְפָּה שִׁבְרֵי זְכוּכִית לָצוּק לְתוֹכָן שֶׁמֶן
Rachi (non traduit)
מעין מלאכתן. הראשונה:
מקפה. תבשיל עב דהיינו מעין עיסה:
אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף רַבִּי יְהוּדָה דְּכֵלִים הִיא דִּתְנַן כָּל הַכֵּלִים הַנִּיטָּלִין בַּשַּׁבָּת שִׁבְרֵיהֶן נִיטָּלִין וּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה שִׁבְרֵי עֲרֵיבָה לְכַסּוֹת בָּהֶן פִּי חָבִית שִׁבְרֵי זְכוּכִית לְכַסּוֹת בָּהֶן פִּי הַפַּךְ
Rachi (non traduit)
מעין מלאכה. כלומר אע''פ שאין ראויה למלאכה ממש אלא לכסוי בעלמא:
שיהו עושין בהן מעין מלאכה. שתהא תורת כלי עליהם:
שבריהן ניטלין. אפילו נשתברו היום בשבת:
וְהָוֵינַן בַּהּ מַאי שְׁנָא לְכָאן וּלְכָאן דְּלָא דְּאֵין בְּרֵירָה מִזְרָח וּמַעֲרָב נָמֵי אֵין בְּרֵירָה
Rachi (non traduit)
מזרח ומערב נמי. כשהתנה על חכם אחד ותלה תנאו בביאת חכם נמי אין ברירה דאם בא חכם למזרח לאחר שקדש היום שמא כשקדש היום היה בדעתו למערב וזה תלה בדעתו של חכם והחכם יכול לילך בשבת ארבעת אלפים אמה כדאמרינן בעירובין (דף מט:) אם ראה שחשכה והיה מכיר אילן או גדר שהוא בסוף אלפים אמה אומר שביתתי בעיקרו ומהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים ומעיקרו ולהלן אלפים והכא נמי איכא למימר חכם זה בשעת קניית עירוב לא בא למזרח עדיין ודעתו היה למערב:
והוינן בה מאי שנא כו' דאין ברירה. כשיבא למחר למזרח שמא בין השמשות לא היתה דעתו לכך וקנה לו עירובו של מערב והרי הוא כמי ששבת במערב וממקום אותה שביתה יש לו אלפים לכל רוח ונמצאו האלפים האחרונות המזרחיות כלות לביתו ואין לו מביתו ולמזרח אפי' פסיעה אחת:
דְּתָנֵי אַיּוֹ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין אָדָם מַתְנֶה עַל שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאֶחָד אֶלָּא אִם בָּא חָכָם לַמִּזְרָח עֵירוּבוֹ לַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב עֵירוּבוֹ לַמַּעֲרָב וְאִילּוּ לְכָאן וּלְכָאן לָא
Rachi (non traduit)
אין אדם מתנה. בעירובין (דף לו:) אמרינן מתנה אדם על עירובו ומניח שני עירובין אחד בסוף אלפים למזרח עירו ואחד בסוף אלפים למערב ואומר אם בא חכם למזרח שהיה חכם עתיד לבא ממקום אחר ולשבות חוץ לתחום ולדרוש עירובי של מזרח יקנה לי שביתה למזרח ואהיה בשבת במקום עירובי ויש לי משם והלאה אלפים ואם יגידו לי שבא חכם למערב יקנה עירובי שבמערב בא לכאן ולכאן אם יבאו שני חכמים זה למזרח וזה למערב לאיזה מהם שארצה אבחר הליכתי ועל שם ברירה של מחר יקנה לי עירובי היום דכל קניית עירוב בין השמשות היא ותני איו דפליג רבי יהודה אסיפא דקתני בא לכאן ולכאן וקאמר רבי יהודה אין אדם מתנה על שני דברים שני חכמים:
אלא אם בא חכם כו'. על חכם אחד שבא ואין ידוע לו לאיזו רוח יבא מתנה:
איו. שם חכם:
אֶלָּא מִדְּתָנֵי אַיּוֹ
הָתָם כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר אִי אַתָּה מוֹדֶה שֶׁמָּא יִבָּקַע הַנּוֹד וְנִמְצָא שׁוֹתֶה טְבָלִים לְמַפְרֵעַ אָמַר לָהֶן לִכְשֶׁיִּבָּקַע
Rachi (non traduit)
לכשיבקע. נראה כלומר דלא חיישינן להכי:
התם. טעמא לאו משום דאין ברירה הוא אלא דחייש לשמא יבקע הנוד והוברר שלא היה עתיד לבא לידי הפרשה ושתה טבלים למפרע:
Tossefoth (non traduit)
התם כדקתני טעמא וכו'. קשיא לי דהכא אליבא דרב קיימינן ורב לית ליה דטעמא משום בקיעת הנוד בפ' בכל מערבין (עירובין דף לו:) דקאמר ליתא למתניתין מקמי איו והלוקח יין ואית ליה דטעמא דרבי יהודה משום דאין ברירה ורבינו שמשון מקוצי הקשה דהיכי מייתי הכא ההוא דאיו אחר שדוחה ההיא דהלוקח הא בפ' בכל מערבין (גם זה שם) משמע דאי לאו ההיא דהלוקח הוה אמינא דליתא לדאיו מקמי מתניתין דפריך התם לרב אדרבה ליתא לדאיו מקמי מתני' ומשני לא ס''ד דשמעינן ליה לרבי יהודה דלית ליה ברירה דתניא הלוקח יין כו' ונ''ל דהכא דיחויא בעלמא הוא דקאמר התם כדקתני טעמא ועיקר סמיך אדאיו דאין להוכיח מההיא דהלוקח דלית ליה ברירה כל כמה דלא מייתי לדאיו דליתיה מקמי מתניתין דעירובין להכי מייתי לדאיו דהשתא ליתא מתניתין מקמי תרווייהו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source